זה לא שאני רוצה לסכסך אבל אתם ממש לא חייבים להאמין למח שלכם! למה המוח מספר לנו סיפורים שלא מיטיבים איתנו? הנה כמה נתונים: המח האנושי מייצר בין 15-60 אלף מחשבות ביום 98% הן אותן מחשבות שנחשבו ביום אתמול!!! ממש אין חדש תחת שמש התודעה. והלוואי והיתה שם קצת יותר שמש כי… 80% מהמחשבות שלנו שליליות – ומה אפשר לעשות עם זה 80% מהמחשבות שלנו ממש לא מיטיבות איתנו. מחשבות מורידות, מבאסות, מקטינות, מפחידות, מאיימות, מעצבנות. למה זה קורה? כי לתודעה שלנו קשה לשאת חוסר וודאות, אז היא מכני

איך זה שיש לי לקוחות שיש להם תשוקה כמעט לכל דבר , שמלאי התלהבות מהרבה תחומים ולא יודעים איך לנהל את הזמן או איך לבחור או איך לאזן את התשוקתיות שמתפרצת מתוכם בכל יום מחדש ויש את אלו שמתארים ריק מוחלט. אפס התלהבות. אין שום דבר שמלהיב אותם או מרגש אותם או מייצר בהם תשוקה לפתח ממנו מקצוע. אמרה לי פעם אחת הלקוחות: "אני בוחרת מקצוע כמו מוצר מדף". בשני המקרים מדובר בניתוב של מערכת הרגשות שלנו. למה נעלמת התשוקה — ומה זה באמת אומר עלינו? דמיינו את המערכת הרגשית כמו אור בחדר, אפשר שהא

אז כמו ששום דבר הוא לא רק טוב או לא רק רע, גם במקרה הזה התשובה קצת יותר מורכבת. וחוץ מהדיון האם זה נכון לענות שאני פרפקציוניסט כמענה לשאלה על תכונות שליליות בראיון עבודה אז הדיון המעניין יותר הוא מה זה בכלל פרפקציוניזם והאם לא השחתנו את המילה הכל כך מורכבת הזו. נתחיל מהקל אל הכבד. לא כדאי להשתמש בתשובה הזו משתי סיבות עיקריות. 1. זו תשובת ראיון קלאסית שחוקה ולא אותנטית ואם אתם לא רוצים שהמראיין/ת יעיף אותכם מכל המדרגות תוותרו עליה. 2. כי זה שימוש במינוח הרבה הרבה יותר

“אני חייבת באלאנס״ ״אני לא נושמת״ ״אין לי זמן לבלות עם הילדים שלי״ ״אני לא יכול לא לפתוח מחשב בחופשה״ ״אין מצב לא לנקות את המייל בערב״ הכל דחוף, הכל חשוב. הכל מחייב תשובה. אחרי מפגש עם מאות אנשים, אני יכולה להעיד בוודאות גמורה - יש לכם חלק מרכזי בחוסר האיזון. לפני שאתם מאשימים את הארגון, שווה לבדוק את עצמיכם. למה באמת חסר לכם איזון? כמעט ב 100% מהמקרים שליוויתי שמעתי תלונות על הארגון אבל אז כשהתחלנו בצעדים קטנים של שינוי תפיסות והרגלים ראינו שהארגון חי עם זה בשלום והמלחמה נמצ

קשיי קשב וריכוז והשפעתם על תפקוד ניהולי ותעסוקתי אני כל כך מכירה את בעלי הספק שמגיעים לפגישה ראשונה מלאי סימני שאלה. תהיות על התהליך עצמו והאם יש בידי/ו לסייע. מזה שנים שיש להם אתגרים בתפקודים הניהוליים שלהם ושום דבר לא עזר. חלקם אובחנו בעבר עם קשיי קשב וריכוז וחלקם פשוט סובלים מהסימפטומים. אז כל בעלי הקשב והריכוז, אלו שאובחנו ואלו שלא, אני רוצה לומר לכם משהו קטנטן: "לא מאיימים על יונה עם עלה של זית". התמודדות אישית עם ADHD – מבט מבפנים גם אני נמצאת שם איפשהו על הספקטרום וגם

מקור הסבל האנושי הוא הרצון להימנע ממשהו שקיים במציאות היומיומית או להשתוקק למשהו שלא קיים במציאות. המציאות היומיומית אינה סטאטית, היא משתנה ללא הרף ומכילה בתוכה גם מצבים פחות נעימים אותם לא נוכל למנוע כמו: אי הבנות, פקקים, סערות ועד פרידות, מוות, כאב פיזי ועוד. מי שחושב שיש לו את האפשרות או היכולת לחיות חיים שיש בהם רק חוויות חיוביות, צר לי לומר זאת אבל, הוא יחווה חיים של אכזבה מתמדת. המפלה אחר כל מפגש עם קושי תהיה גדולה וההשתוקקות לשינוי לא תחדול מכיוון שאין לנו באמת שליטה ע

נקודות מבט שונות לחקר האושר ומציאת משמעות החיים. לאורך תולדות האנושות זרמים שונים חקרו את הנושא המסקרן הזה - משמעות החיים . הרי אין לנו באמת ידיעה על העתיד ואין ידיעה או מפה מאורגנת שתכווין אותנו אודות משמעות הקיום שלנו. אם כך, ישנן 4 אפשרויות: 1. שאין משמעות 2. שיש משמעות, היא נתונה ונכונה לכולם, קולקטיבית (כמו דתות למשל) 3. שיש משמעות, היא נתונה והיא אישית (האדם בתהליך של גילוי, חיפוש בחוץ) 4. יש משמעות, היא אינה ידועה והיא אישית (האדם בתהליך של יצירת משמעו

רצתי רצתי ונפלתי לפעמים כשאני חושבת על סיפור החיים שלי עולה בי סיפור הילדים: "רצתי רצתי ונפלתי ומכה ביד קיבלתי" כשמרוב ריצה מפספסים את החיים עצמם אני יכולה לומר לכם בוודאות גמורה שביום שהפסקתי לרוץ, ביום שנעצרתי, רק אז התחלתי לנוע. רק אז התחילו חיי באמת. היום שבו עצרתי — והכל התחיל לזוז יודעים מה זה לאדם כמוני שהיה רגיל לפתור את כל ענייני החיים בתרשימי זרימה ותוכניות פעולה מאורגנות ומפורטות למשעי, לשחרר את המקום הזה ופשוט לא לעשות😳 הרי למדנו שאם נשב בחיבוק ידיים, לא יקרה כלו

מיינדפולנס למה זה חשוב? ואיך זה מתקשר לשוק העבודה? כשאני בסטייט אוף מיינד הנכון, אז אני יכולה לתת פול גז ולא בניוטרל ואפילו להנות מהקפה או ה נס של הבוקר. תנסו את זה, זה עובד! עכשיו תראו, בא לי לנפץ לכם כמה קונספציות. 1. מדיטציה זה לחלשים. הפוך! 2. מדיטציה זה לרוחניקים. הפוך! 3. מדיטציה זה לא לעשות כלום. הפוך! 4. מדיטציה זה פשוט. הפוך! אמרתי לכם : נס הפוך, חזק בבקשה☕️ מדיטציה זה לא לחלשים בלבד. כמה אנשים ״חזקים״ אני מכירה שנשברו ונסדקו בדרך. אולי דווקא בגלל

אוי הברוך....אנגלית.... למה לדור ה־80 קשה עם אנגלית – ואיך זה משפיע על הקריירה היום קודם כל זו הזמנה לנרמל ולהרגיע. נכון שיש אנשים שגדלו בבתים של הורים דוברי אנגלית או שטסו המון לחו"ל ונחשפו לשפה או שההורים בבית דאגו להסתיר את כתוביות התרגום בטלויזיה ונכון שיש גם את אלו שפשוט יש להם גישה לשפות. כל זה נכון. העולם השתנה – ועכשיו אנגלית היא דרישת בסיס בכל מקצוע אבל תכלס, מרביתנו (ילדי שנות השמונים), גדלנו בסביבה דוברת עברית שלא לומר "אבשלום קורית". (בתקופה ההיא לבחור שם לעסק חד

בעידן שבו הקריירה משתנה מהר יותר מאיתנו — ניהול קריירה מתחיל בניהול המחשבות שלנו. פעם זה היה פשוט. עובדים כדי לשרוד. עובדים במה שיש. חותרים ליציבות ולמילוי הצרכים הבסיסיים שלנו. איך עולם העבודה השתנה — ולמה זה משפיע על הקריירה שלנו היום עולם הקריירה נוגע במושגים אחרים לגמרי, הוא נוגע במימוש עצמי, במשמעות ובשינויים בלתי פוסקים. אם רק היה יודע "מסלאו" כמה מהר נככב בראש הפירמידה שלו... ומכיוון שכך, אנחנו בציפיה שעולם הקריירה יבטא חלק גדול מעולמינו הפנימי. במיוחד כשאנחנו עובדים מ

הפעם הייתי רוצה להקדיש את המילים שלי למסרים שעוטפים את המילים ולא למילים עצמן. למה המילים הן רק חלק קטן מהמסר שאנחנו מעבירים לאורך השנים חייתי לא מעט בחו"ל ואני יכולה להבין עד כמה השפה משמעותית על מנת לפתח שיח תקשורתי. במיוחד עבור אנשים שהשפה היא כלי עבודה מרכזי עבורם. אנשים אלו מתארים את העדר השפה כמו סוג של נכות. ואכן למילים יש כוח. אבל לא מספיק כוח. למסרים הלא מילוליים שלנו, יש כוח רב יותר! אני לא אומרת שלא חשוב להתכונן לראיונות עבודה ולשים לב לשפה התקשורתית שלנו במפגשי נט

אלברט איינשטיין הוא אחד שאני נוטה להאמין לו, ככה לאורך ההיסטוריה של האנושות הוא הוכיח לנו לא מעט הנחות אמפיריות. והנה אחד מהציטוטים שלו שאני מאד אוהבת: "כל אחד הוא גאון במשהו, אבל אם תשפוט דג על פי יכולתו לטפס על עצים, תגלה שהוא טיפש". האם את/ה יודע/ת מה הפורטה שלך? מה החוזקות שלך? איך לזהות את החוזקות שלכם – בקלות ובדיוק על פי עיקרון הפסיכולוגיה החיובית, עלינו לטפח את החוזקות שלנו. ניקח לדוגמא ילד שמצליח מאד בתאטרון ופחות במתמטיקה. ונניח שהנער המדובר לומד במגמת תאטרון בבית ה

כמי שמתעסקת בעולם של פיתוח קריירה, פיתוח מנהלים והגדרת זהות מקצועית, אני מבינה יותר ויותר את הכח שבשאלת שאלות. הכוח שבשאלת שאלות – ולא בסימני קריאה אנשים מגיעים אלי כדי לקבל תשובות, הם רוצים סימני קריאה. ו אני לא נותנת תשובות, אני שואלת שאלות . אנחנו פותחים את הקופסא לא סוגרים אותה. ככל שנאפשר מקום לתהיות, כך הבהירות תגיע במלוא הדרה. ככל שנאיץ ונדחוק את התהליך, כדי לצאת עם תשובה כמה שיותר מהר, כך יקנן בנו הספק, חוסר שביעות הרצון יצוף וישחזר את עצמו אחת לכל תקופה. לעצור, להקש

רבים האנשים שבפרשת דרכים מקצועית מתחבטים בשאלה – האם מתאימה להם דרך עצמאית? אם בימים כתיקונם, טרם עידן הקורונה זו היתה שאלת השאלות, אז בימי הקורונה על אחת כמה וכמה. קורונה כמו קורונה, לא מאכזבת במימדים שלה ואיתה הדילמות התעסוקתיות. בדרך לעצמאות – למה הדילמה הזו חזקה עכשיו יותר מתמיד העצמאים נפגעו קשות ועכשיו יותר מתמיד בולטת העובדה שאם אין אני לי, מי לי? והשכירים ש"חרפו" נפשם ומשפחתם לאורך שנים, מצאו את עצמם בתהליכי פרידה כואבים הרבה לפני שעלה הרעיון בדעתם. המציאות הנוכחית בק

לא מעט אנשים מפחדים לעסוק במה שהם באמת רוצים בגלל תחרות. יש שפוגשים מתחרים, ננעלים עד כדי ויתור על חלומות ואפילו סגירת עסקים. זה קורה לא בגלל האתגר המכירתי והשיווקי ולא בגלל החשש שהשוק מוצף ואין ביקוש. זה רק סיפור הכיסוי. הסיפור האמיתי הוא המערבולת הפנימית, הקולות הצפים שוב ומאיימים : "אני לא מספיק טוב/ה." "יש טובים ממני". חלקם אומרים את זה מפורשות ובקול רם ואצל חלקם זה התת מודע שמדבר. הפחד מתחרות נובע מבפנים – לא מהשוק אם מדגדג לכם להקים עסק עצמאי ואתם קוברים את הרעיון כל פע

הימים ימי קורונה ואף אחד עוד לא יודע מה זה אומר? העתיד לבוא יבשר לנו את סוף הסיפור ואיך הוא יראה. כולנו נעים בין חרדה לאופטימיות. לרגעים התרחישים השחורים ביותר תופסים מקום של כבוד במוחינו וכדור השלג המתגלגל של מחשבותינו האפלות מגיע למימדים שלא ידענו כמותם ולרגעים כשהאופטימיות משתלטת אנחנו מתמלאים באנרגיות מצליחים להנות מהמצב ואפילו להודות עליו ועל כל מה שהוא מביא עימו. אף אחד לא באמת יודע מה יהיה והמציאות היחידה שקיימת היא המציאות העכשווית - הכאן ועכשיו. בין חרדה לאופטימיות

על בנית אוטוריטה מקצועית! בעולם העבודה החדש, אף אחד לא הבוס של אף אחד ואי אפשר להאשים אף אחד על הצלחה או אי הצלחה, על התקדמות או שלא. הכל פרוש בפניך ויש רק אדם אחד שיכול להשפיע על עתידך המקצועי והוא – את/ה. כל אחד מאיתנו הוא המנכ"ל של עצמו. בעולם העבודה החדש — כל אחד מנכ״ל של עצמו ואני לא מדברת על מי שבחר בדרך עצמאית ומג'נגל בין ים הכובעים של עצמו – הוא המנכ"ל, איש השיווק, איש הכספים, איש התפעול והשירות. אני מדברת דווקא על השכירים. גם אתה, השכיר האולטימטיבי, כדאי שתתעורר ותבנ

רבית האנשים שעוברים תהליך ייעוץ לקריירה מעידים על חסם רגשי המונע מהם ללכת אחרי החלום, החזון. מרביתם חוששים מכישלון. "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" הכצעקתה??? כישלון מפואר? הרי מדובר בקטסטרופה משתקת... מהו כישלון – ולמה הוא מפחיד כל כך? אז מה זה בעצם כישלון ומדוע הוא מבעיט כל כך הרבה אנשים? איני רואה כישלון כביטוי לאי הצלחה אם כי לעשיה. מי שלא עושה, לא טועה! כישלון למעשה הוא הדרך להצלחה. אז מה ההבדל בין כישלון להצלחה? אין הבדל! מדובר בצמד מילים השזורות זה בזה. הדרך להצלחה

"הילדה תהיה בסדר" כך לחשת לי באוזן בזמן שרקדנו ביחד. אבל לאיזו משתי הבנות שלי התכוונת? כי שתיהן יבכו בכי תמרורים אם נאמר להן שמתקפלים...