אמנות השאלה

כמי שמתעסקת בעולם של פיתוח קריירה, פיתוח מנהלים והגדרת זהות מקצועית, אני מבינה יותר ויותר את הכח שבשאלת שאלות.

אנשים מגיעים אלי כדי לקבל תשובות, הם רוצים סימני קריאה.

ואני לא נותנת תשובות, אני שואלת שאלות.

אנחנו פותחים את הקופסא לא סוגרים אותה.

ככל שנאפשר מקום לתהיות, כך הבהירות תגיע במלוא הדרה.

ככל שנאיץ ונדחוק את התהליך, כדי לצאת עם תשובה כמה שיותר מהר, כך יקנן בנו הספק, חוסר שבעות הרצון יצוף וישחזר את עצמו אחת לכל תקופה.

אני לא ״יודעת כל״, אני שואלת.

באופן כללי הקורונה סתמה לנו את הפה.

עטיית המסיכה כמו דימוי שמבקש מאיתנו לא לדבר אם כי להביט ולהקשיב.

להשתמש בחושים אחרים כדי לקלוט מסרים.

אז בואו נתבונן רגע על המתרחש, מה הוא מבשר לנו?

ונקשיב, נקשיב באמת, בלי לקפוץ למסקנות.

חכו רגע עם האמירות הנחרצות.

סוקרטס , היה אמן בשאלת שאלות.

הוא לימד אותנו שלכל תשובה יש שאלה.

דרך הפילוסופיה שלו, דרך אמנות השאלה האדם משתכנע, מבין או שומע את עצמו ולא את האחר.

דרך השאלה, נוצרים דיונים. אישיים, קבוצתיים, ארגוניים.

מי אני שאגיד לך מה תעשה כשתהיה גדול? מה אני קוסמת? מגדת עתידות?

אתה תגיד לעצמך מה תעשה כשתהיה גדול.

ואם אין לך תשובות, כדאי שתענה לי על כמה שאלות.

כשתענה לי, תענה לך!

זה יהיה הקול שלך וזה הרבה יותר משכנע:)

חוזרת רגע לקורונה.

במקום לשאול למה היא הגיעה? נשאלת השאלה ״בשביל מה״ היא הגיעה?

הרי הקריירה של כל אחד ואחת מאיתנו הושפעה בעקבות הקורונה.

חלקינו הפכנו לעובדים מהבית, חלקינו לא עובדים כלל, לחלקינו היא הורידה קצב או נפח עבודה ולחלקינו אף להיפך.

בכל מקרה היא מערערת אותנו, יוצרת סדר עולמי - תעסוקתי חדש, והשיקשוק- זעזוע הזה, מתוכו עולות שאלות.

איך אני רוצה לראות את חיי המקצועיים?

מה חשוב לי באמת?

כששואלים למה זה קרה? מחפשים תשובה מדעית.

כששואלים בשביל מה זה קרה? מחפשים משמעות.

הניפוץ הזה של כל מה שהכרנו מאפשר למשהו חדש לבוא.

משמעות חדשה, חזון חדש.

אני באמת ובתמים מאמינה שאחרי הכאוס הזה, יהיה שיגשוג.

בינתיים, יש לי שאלה⁉️ אפילו כמה...

איפה הצמיחה פוגשת אתכם❓

מה בא לכם ממש בקלות ואתם נהנים ממנו❓

איך אתם הולכים להועיל לחברה❓