מה עושים כשאין לי חלומות ושום דבר לא מלהיב?

איך זה שיש לי לקוחות שיש להם תשוקה כמעט לכל דבר , שמלאי התלהבות מהרבה תחומים ולא יודעים איך לנהל את הזמן או איך לבחור או איך לאזן את התשוקתיות שמתפרצת מתוכם בכל יום מחדש ויש את אלו שמתארים ריק מוחלט.

אפס התלהבות.

אין שום דבר שמלהיב אותם או מרגש אותם או מייצר בהם תשוקה לפתח ממנו מקצוע.

אמרה לי פעם אחת הלקוחות: "אני בוחרת מקצוע כמו מוצר מדף".

בשני המקרים מדובר בניתוב של מערכת הרגשות שלנו.

דמיינו את המערכת הרגשית כמו אור בחדר, אפשר שהאור הזה יהיה גבוה מאד עד סינוור ואפשר שהאור יהיה כבוי (אגב לעיתים סימן למצבי דיכאון).

דמיינו מה היה קורה אם להדלקת האור היה דימר ואפשר היה לנהל את עוצמתו והיינו יכולים לכוון את האור בדיוק למידה הרצויה והנעימה לנו.

בדיוק כך פועלת המערכת הרגשית שלנו.

יש את האנשים שהמערכת הרגשית שלהם "מודלקת", הם לרוב יותר סוערים, שמחים, עצובים, הרגשות שלהם פורצים החוצה לפעמים בצורה לא מווסתת שדווקא פוגעת בהם ויש את אלו שעשו "ניתוק רגשי" לאורך חייהם כדי לכאוב פחות. אבל מה שהם לא יודעים שניתוק השאלטר, מכבה גם את הרגשות החיוביים.

אז יש את אלו שנמליץ לגלול את הדימר שמאלה (להנמיך) ויש את אלו שנגלול את הדימר ימינה (להגביר). זה מה שנקרא וויסות רגשי. ויש לו קשר ישיר לעולם העבודה והקריירה.

איך מנמיכים?

אנשים שהמערכת הרגשית שלהם מודלקת יחוו את החיים כמו סערה רגשית, מצבי רוח משתנים, כמו עור חשוף לכל מה שקורה. ההתלהבות תציף אותם כמו "הידלקות" ופרפרים בבטן ובאותה מידה גם יכבו במהירות.

זוהי סיטואציה בה המערכת הרגשית מנהלת אותנו, היא לוקחת שליטה ופיקוד על שיוט הספינה.

אלו מקרים בהם ישנה הזמנה לניהול הרגש.

הטריק בניהול הרגש הוא יצירת השהיה בין הגירוי לתגובה האוטומטית.

במקום לקפוץ אחר כל רעיון, להירשם לכל קורס ואז להתחרט, לתקוף אחר כל הערה ואז להצטער, להתבאס אחר כל משוב ואז להתפטר, אנחנו מייצרים יחד מנגנון חדש לניהול הרגשות. ניהול הרגש מתחיל מזיהוי שלו, כולל הבנה ברורה של מה קורה לי עכשיו (אני כועס, אני מתלהב, אני נרגש, אני עצוב), ביחד נייצר התרחקות מהסיטואציה, כזו שתאפשר לנו להתבונן מהצד ולא להתערבב איתה. המרחק בין הגירוי לתגובה מאפשר מרווח בו יש בחירה מודעת, מנוהלת ושמיטיבה איתנו.

אדם שהוא עצמאי ומזהה שיש לו את ההתלהבות לקפוץ על כל פרוייקט גם אם הוא לא רווחי, יצליח לעצור את האוטומט שלו ולבחור את הלקוחות שלו, הפרוייקטים שלו ואת מסלול הקריירה הרלוונטי ביותר לרצונותיו. הוא ישיט את ספינת הקריירה שלו וישלוט על ההגה במקום שהספינה תזרום לאן שנושבת הרוח.

הוא לא חדל מלהרגיש, או להתלהב והוא לא איבד שום דבר מהתשוקה שלו.

הרגש נמצא בתוכו. הרגש לא מנהל אותו, הוא מנהל את הרגש.

ומה עושים כשמגיעים אלי עם אפס תשוקה? איך מגבירים?

אנשים שגזרו על עצמם הימנעות רגשית מחזיקים בסכמות רגשיות שרגש הוא דבר שלילי, בלתי נסבל, שיש להימנע מרגש שלילי כי הוא הרסני, משמיד כל חלקה טובה ומסוכן לנפש.

אבל, רגשות מגיעים בחבילה, הנסיון לא להרגיש את הרגשות השליליים מכבה את כלל המערכת הרגשית כולל הצדדים החיוביים שבה.

כולל ההתרגשות, ההתלהבות, התשוקה.

מחיר ההימנעות גבוה מכפי שחושבים, הוא מחזק דימוי עצמי שלילי ומזמן ויתור על מיצוי הפוטנציאל.

אדם שלא מסכים לחוות בושה / חרדה / יאוש / דאגה יימנע מהרבה סיטואציות מאתגרות, יצמצם קשרים חברתיים, שיח פתוח בישיבות, ימנע מהופעה מול קהל, התנסות בראיון עבודה ולא ייחשף לשום מצב שעלול לגרום לו רגש שלילי. הוא יאבד את חופש התנועה שלו כדי "לשמור" על עצמו.

גם את החופש לבחור מתוך עניין והתרגשות.

לבחור בריקנות, זה ללכת על בטוח.

אדם שניתק את עצמו רגשית, כדאי שיבין קודם למה בכלל רגשות נחוצים לנו? מה תפקיד הרגשות בחיים שלנו?

הרגש מזמין אותנו לבדוק את עובדות המציאות.

אם אנו חווים פחד למשל, נבדוק אם יש סכנה. אם אין סכנה זו היתה "אזעקת שווא". אם יש סכנה נפעל להגן על עצמינו. האם לקבל תשובה שלילית מהתמודדות על משרה בכירה היא בהכרח סכנה קיומית לעתיד המקצועי שלנו? כנראה שלא.

קינאה יכולה לעודד אותנו להוציא מאמר ותוכן חדש.

יאוש מזמין אותנו להכיר עוד אפשרויות לפתרון.

גאווה מזמינה אותנו לתת מעצמינו לאחרים, כי יש לנו מה לתת.

וכן הלאה.

הרגש תורם לנו בבחירת דרך, כמובן שיסייע בבחירת הדרך המקצועית לאחר שהפעלנו שיקול דעת ועומדות בפנינו מספר אפשרויות. רגש יועיל בבחירה הסופית, אנו נקשיב לו וניתן מקום לבחירת הלב. ניתן מקום לשאלה האם זו בחירה מאהבה או מפחד?

לאט לאט, בתהליך זהיר ועדין, אנחנו מדליקים את המערכת הרגשית, חושפים ומזמנים סיטואציות מעוררות רגש, חיובי ושלילי ונותנים למנעד הרגשות מקום.

את התשוקה ניתן להדליק תמיד, גם כשחשוך ממש. המערכת הרגשית היא כמו שריר שאפשר לפתח ולעבוד איתו, היא קיימת אצל כל אחד ואחת מאיתנו, אל תוותרו עליה, היא נחוצה וחשובה לחוויה האנושית והמקצועית.

תגידו לי אתם מה עדיף?

ללכת על בטוח ב"ראש שקט" ולבחור בריקנות או לסבול כמה רגעים של רגשות פחות נעימים אבל לזכות בכל הטוב של הרגשות הנעימים ולהחזיר את התשוקה לחיים?

מקורות מידע נוספים:

"רגשות – מערכת הפעלה" ד"ר סרג'יו מרצ'בסקי

ממאמריו ודברי הטעם של יששכר עשת פסיכולוג קליני רפואי