כשהיינו ילדים בבית גדלנו לתוך עולם שמתחלק לשניים, בית הספר היה מחלק את המקצועות למקצועות ריאליים והומאניים ועם המקצועות התחלקנו גם אנחנו התלמידים. וכך גדלנו מקוטלגים ל"טיפוס ריאלי" או "טיפוס הומאני". הדבר המצחיק הוא שהאמנו לזה כל כך שהמשכנו את הקו גם בבגרותינו ולעיתים בהמשך לזה נעשו בחירותינו. אבל העולם שלנו הוא לא שחור או לבן...זה לא שיש גם אפור, אלא יש הרבה מאד צבעים באמצע😊 למה תיוגי "ריאלי" ו"הומאני" מגבילים אותנו המציאות הזו טפחה לנו בפנים עם השנים, כיוון שדווקא אלו שהחז

הפסיקו לחפש ייעוד! בכוונותיי להרגיע, להוריד משקל כבד מחלקיכם ולפתוח את חוט המחשבה:) במקום ייעוד - מנעד! במנעד יש טווח, יש שונות ויש גיוון. העולם שלנו בתנועה מתמדת. בעבר, כשעבדת באותו מקום עבודה 40 שנה נחשבת למקצועי ומומחה בתחומך, לצערנו היום זה יכול להיתפס כתקיעות וחוסר התפתחות. אנשים משנים לוקיישנים, עוברים דירה ביתר קלות,עוברים מדינות,מחליפים בני זוג אז בטח ובטח משנים קריירות. העולם השתנה – וגם הקריירות צריכות להשתנות בעידן ה VUCA - Volatility, Uncertainty, Complexity

אומרים שבעוד 20 שנה נחיה עד גיל 120. מה שבטוח שהאוכלוסיה האנושית מתבגרת. והאם הצלחת המין האנושי היא כישלון וטרגדיה בשוק העבודה? איך אפשר לייצר קריירה בשוק עבודה שנוהג בבני 40 ככבר לא רלוונטיים?? אי אפשר ומשהו בוודאות יקרה פה. כיום כבר עלינו לפרנס את עצמינו עשור יותר ממה שנדרש הדור שקדם אותנו. כאשר תוחלת החיים הולכת ועולה, הזדמנויות התעסוקה גם מתרחבות. המייל הזה לא נועד רק לבני 40 פלוס, הוא נועד גם לצעירים שבכם שלמרות הגיל הצעיר מכחידים את החלומות שלהם כי חשים ששגו בבחירתם וכי

למה אנשים הולכים לאיבוד בקריירה ממרום 20 שנות הנסיון שלי בעולמות משאבי אנוש אני יכולה להעיד שפגשתי הרבה מאד אנשים בדרך. פגשתי המונים שהתראיינו לתפקידים שאינם מתאימים להם, פגשתי הרבה עובדים מתוסכלים ופגשתי לא מעט אנשים שדרכם אבדה. אנשים שעושים פשרות, אנשים שחושבים שהם מכירים את עצמם, אנשים שמתנהלים מלחוסר ברירה ואנשים שהשקיעו לא מעט כסף באבחונים ולו בלבד שמישהו יגיד להם כבר מה היעוד שלהם. גם אני הלכתי בדרך הזו, במסע לעבר הדיוק העצמי. למה אבחונים ושאלונים לא באמת מספרים את הסיפ

החיים הם לא שחור ולבן, יש הרבה צבעים באמצע😉 למה אנחנו כל כך רוצים הכרעה? מרביתנו רוצים להכריע את כף המאזניים: שחור או לבן. גם בחיפוש אחר קריירה ומשמעות, האם אני ריאלי או הומאני? האם אני ארטיסט או ביצועיסט? אנשים רוצים להכריע את הכף לכאן או לכאן. לעיתים מסע ההכרעה הזה של אנשים הוא דרך ייסורים, הכולל בתוכו חוויות של החמצה. ואני אומרת שאפשר לשלב את מגוון הכישורים לתוך חיים מלאי משמעות!!! גם כשאין הכרעה האמצע לא חייב להיות פשרה אפורה ומתסכלת, זה יכול להיות שילוב של כל צבעי הקש

למה כל כך הרבה אנשים מרגישים שעוד רגע "יגלו אותם"? זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש כמה אנשים מסתובבים בעולם עם התחושה שתכף "יעלו עליהם". הנה עוד רגע יגלו שהם בעצם עבדו על כולם. הם לא כאלה חכמים, מצליחים, מצחיקים, מוכשרים. הצליח להם ממש במקרה, מאמינים להם ממש במקרה, אוהבים אותם לגמרי במקרה. בשפה המקצועית מה שנקרא "תסמונת המתחזה". איך הצלחתי לעבוד על כל כך הרבה אנשים??? כולם מאמינים לי בעוד אני לא מאמין לעצמי. אז מה זו האמונה העצמית והבטחון העצמי הזה שלפעמים מכרסם בנו? מערער אותנו

איך להתמודד עם דחייה בתהליך חיפוש עבודה – בלי לקרוס מבפנים אל תקחו את זה אישית! אם קיבלתם תשובה שלילית ממעסיק פוטנציאלי, לא משנה באיזה שלב בתהליך, תעשו לעצמיכם טובה ותשתדלו לא לקחת את זה אישית. למה? כי ברוב הפעמים זה בכלל לא קשור אליכם. למה דחייה בעבודה לא באמת אומרת עליכם משהו אין ספק שחשוב וצריך לנסח קורות חיים לא פחות ממצויינים, רצוי עד מאד להתכונן לקראת ראיון עבודה, אבל את ההלקאה העצמית שאחרי, את מטחנת המח של מה אמרתם או לא אמרתם, נסו לשחרר. מכירים את הבדיחה על המנכ"ל שח

מידי פעם אחשוף בפניכם אנשים יקרים שעשו שינוי קריירה. חלקם בחרו לסיים קריירות מצליחות!!! איש איש וסיפורו הוא. אשתדל לתמצת ובעיקר לפתוח את קו המחשבה כי אף פעם לא מאוחר והחיים קצרים מידי בשביל שלא נדייק או בשביל שנעסוק במקצוע שלא גורם לנו מספיק אושר. כידוע לכם, אנחנו מבלים זמן רב מידי בעבודה, אז כדאי מאד שנאהב אותה ואת סביבתה. מי היא שירי גולדשטיין? קבלו את הנגרית האמיצה במחיאות כפיים סוערות!!! שירי החליטה לסיים קריירה משגשגת של קרוב ל 15 שנה בחברת סלקום כדי להגשים את חלומה. כי

רילוקיישן: לא רק מעבר מדינה, אלא מעבר חיים רילוקיישן הוא לא רק מעבר מדינה, מעבר דירה או מעבר תרבותי, הוא חישוב מסלול מחדש של כל המערכות שלנו מסלול הקריירה של אחד מבני הזוג מאד ברור ומרגע שהמשפחה נוחתת בנקודה החדשה על הגלובוס הוא נשאב למסלול הריצה החדש שלו. הוא "האצן", זה שמגשים את עצמו, מתפתח, פורץ דרך ובשנים הקרובות דרכו המקצועית סלולה וברורה והוא נושא את כתר המלכות שבזכותו זכינו בחוויה! .ומנגד, בן הזוג שלמעשה נשאר מאחור על המסלול, ולא תמיד בכלל יש מסלול אז נכון שלפעמים זה