.jpg)
זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש כמה אנשים מסתובבים בעולם עם התחושה שתכף "יעלו עליהם".
הנה עוד רגע יגלו שהם בעצם עבדו על כולם. הם לא כאלה חכמים, מצליחים, מצחיקים, מוכשרים.
הצליח להם ממש במקרה, מאמינים להם ממש במקרה, אוהבים אותם לגמרי במקרה.
בשפה המקצועית מה שנקרא "תסמונת המתחזה".
איך הצלחתי לעבוד על כל כך הרבה אנשים???
כולם מאמינים לי בעוד אני לא מאמין לעצמי.
אז מה זו האמונה העצמית והבטחון העצמי הזה שלפעמים מכרסם בנו? מערער אותנו עד לידי חוסר הגשמת החלומות שלנו?
ומי אלו אותנו אנשים מסביבנו ש"הצלחנו לעבוד עליהם"?
הם בדיוק שיקוף של עצמינו, הם המראה שלנו, הם בדיוק מי שאנחנו.
אם השפענו עליהם, זה בזכות ולא בחסד, יש פה קשר של הדדיות.
בטחון עצמי יכול להיות משהו חמקמק ביותר, לרגעים אני יכול "לעוף על עצמי" ולרגעים אני יכול להרגיש "כישלון חרוץ".
בדיוק כמו רגעים קטנים של אושר.
קל מאד בתקופה של חיפוש עצמי או חיפוש עבודה בנית עסק עצמאי לתת לרגשות השליליים האלה לצוף.
תקופה של שינוי יכולה לערער ולבלבל עד כדי אובדן ערך עצמי.
זה המחבל בתהליך שלנו, הגמד הרשע, הקול הזה בראשינו שצץ מחדש בכל רגע מתסכל או מייאש.
אז למה זה בעצם קורה? אחת הסיבות היא כיצד המח שלנו בנוי.
מבחינה אבולוציונית, למוח שלנו יש הטייה שלילית אוטומטית.
בטבע, אם בעל חיים לא יהיה ער לסכנה, הוא עשוי למצוא את עצמו הופך מהר מאוד לארוחת צהריים. לכן נוקטים בעלי החיים בדריכות, בחשדנות ובהאזנה לאיומים. כמוהם גם אנחנו. המחשבה השלילית מושרשת בנו עמוק.
בואו ניקח לדוגמא יום שיגרתי, במהלך היום אני יכולה לקבל מחמאות רבות, על הלבוש שלי, התפקוד שלי, ההתנהגות שלי, ההצלחות שלי, אבל הערה קטנה של ביקורת, או עקיצה של מישהו אחד ועם מה אני אלך לישון בלילה?
איזה מחשבה תעלה? מה ישאר לי בבטן? את מה אני אזכור???
למח שלנו יש נטיה להוביל אותנו לשבילים הכל כך לא רצויים האלה, כמו חיידק שמשתלט.
ואנו פה כדי להשפיע על התודעה לחיוב.
ההבדל הגדול בין מי שהצליח למי שלא הצליח הוא מי שאמר לעצמו לאורך הדרך שהוא יכול!
גם ברגעים הקשים, האמונה העצמית חשובה ביותר.
"בין אם תגיד לעצמך שאתה יכול או שתגיד שאתה לא יכול, אתה צודק!"
כדי להשפיע נכון על המח, כדאי להמשיך לומר לעצמינו מילים חיוביות, מקדמות שיזכירו לנו את הדרכים הטובות ללכת בהם לעבר נתיבי ההצלחה.
והנה סיפור אינדיאני מקסים:
ערב אחד סיפר אינדיאני אחד לנכדו על מאבק שמתרחש בתוך אנשים.
הוא אמר:
"בני, המאבק הוא בין שני זאבים שקיימים בתוך כולנו : זאב אחד הוא רוע, כעס, קינאה, צער, חרטה , תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים ואגו.
הזאב השני הוא טוב, הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפטיה, אמת, רחמים ואמונה."
הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו :
"ואיזה זאב מנצח?"
והאינדיאני ענה בפשטות:
"זה שאתה מאכיל"
אז אם זה לא היה ברור עד עכשיו, זה הזמן למנטרות! זה הזמן להקיף את עצמינו במילים חיוביות, באנשים חיוביים ולעשות הכי טוב לעצמינו.
אמונה עצמית ובטחון עצמי זה משהו שניתן לבנות אותו, לפעמים במשעולי החיים כבר שכחנו מי אנחנו ומה הכוחות המקדמים אותנו.
עוררו את המקום הרדום והיזכרו בו מחדש.
התחילו בכתיבה של רגע בו הייתם במיטבכם. שאהבתם והייתם גאים בעצמיכם. מה היו הכוחות המקדמים שלכם בזמן ההוא?
ועוד דבר שתוכלו לעשות הוא להקשיב 15 דקות למדיטציה הבאה: