האדם מחפש משמעות

נקודות מבט שונות לחקר האושר ומציאת משמעות החיים.

לאורך תולדות האנושות זרמים שונים חקרו את הנושא המסקרן הזה - משמעות החיים.

הרי אין לנו באמת ידיעה על העתיד ואין ידיעה או מפה מאורגנת שתכווין אותנו אודות משמעות הקיום שלנו. אם כך, ישנן 4 אפשרויות:

1. שאין משמעות

2. שיש משמעות, היא נתונה ונכונה לכולם, קולקטיבית (כמו דתות למשל)

3. שיש משמעות, היא נתונה והיא אישית (האדם בתהליך של גילוי, חיפוש בחוץ)

4. יש משמעות, היא אינה ידועה והיא אישית (האדם בתהליך של יצירת משמעות, נביעה פנימית)

אני אוהבת לאמץ את מה שעובד עבורי. מבחינתי, כל עוד אני כאן וזו הוודאות היחידה שקיימת, אני אנעים את זמני כמה שיותר ועלי למצוא את המשמעות והגוון הייחודי לי.

כל אחד מאיתנו נמצא בסוג של מסע חיים שמוכיח שאנחנו מתפתחים דרך קשיים. הקשיים האלו יכולים לרסק אותנו ויכולים לבנות אותנו. טובים יותר, מאושרים יותר, מצליחים יותר ומשמעותיים הרבה יותר.

זרמים רבים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה עסקו במרווח הזה שבין הסבל לאושר.

על פי המסורת הבודהיסטית, כבר לפני 2,500 שנה, הבינו שסוקהה שהיא האושר, מהווה את תכלית הבריאה.

בודהה הוא זה שזכה להתעורר, כלומר - למצוא את המשמעות.

הוא חי חיי עושר וגם חיי הסתגפות (אכל גרגר אורז אחד במשך תקופה ארוכה המשיגענה...) הבין שהאושר לא נמצא באף אחד מהם אלא בדרך האמצע שבין החומר לרוח, בין חיי התקדשות לחיי חולין.

עבודה תודעתית של שיחרור מהיאחזויות (במקרה שלנו בעיקר מעמדות, דעות, אמונות, מסורות, תפיסות) לצד פעולות יומיומיות ונחישות.

אח"כ הגיעו תיאוריטיקנים רבים שרצו לשחרר אותנו מסבל.

מהגישה הפסיכואנאליטית, פרוייד וחבריו, דרך הגישות הקוגנטיביות והביהביוריסטיות ועד הגישות ההומניסטיות והאקזיסטנציאליסטיות שעסקו רבות בכך שהאדם הוא יצור שמחפש משמעות ולזה צריך לתת הכי הרבה משמעות😊

מבין הדמויות הבולטות בגישות אלו היה ויקטור פרנקל.

פרנקל היה פסיכיאטר שנכלא במחנות הריכוז ועסק במניעת אבדנות. הוא גרס שהנאצים לקחו ליהודים הכל, מלבד החופש לבחור איך להתייחס למצבם.

פרנקל פיתח את הלוגותרפיה - תרפיה מבוססת משמעות (לוגוס = משמעות) וסבר כי לחיים יש משמעות בכל הנסיבות, גם האומללות ביותר.

על פיו, לאנשים יש רצון מובנה למצוא משמעות ולתת משמעות.

עוד הוא סבר שכל אדם הוא מיוחד במינו, שהמשמעות של כל אדם היא שונה והדרך של כל אחד מאיתנו להגשים את עצמו ואת המשמעות שלו היא שונה וייחודית.

פרנקל סבר שמטרת הקיום שלנו היא לא הגשמה עצמית אלא מציאת משמעות על ידי עשיה, חוויה ורגש.

תיאוריטיקן נוסף שבחרתי להביא את קולו הוא קרל רוג'רס עם גישתו ההומניסטית.

רוג'רס חידד את נושא הקבלה העצמית והכה מבורכת במסע החיפוש.

כמה חשוב להתחבר למי שאני מבלי לדחות חלקים בתוכי, מבלי רצון לשנותם.

על פיו לאדם שני צרכי יסוד:

1. הצורך בהגשמה עצמית של הפוטנציאל האורגניזמי. כמו כח פנימי, ללא קשר לעולם החיצון.

2. הצורך לזכות בהערכה חיובית מהסביבה. לקבל אישור ואהבה.

אני יכולה להעיד לאורך שנות הנסיון שלי שאני רואה כמה סבל אנשים חווים כאשר שני הצרכים הללו מתנגשים.

אני בעצמי הייתי שבויה לא פעם בפלונטר הזה.

מאד אהבתי את הביטוי של רוג'רס - "פוטנציאל אורגניזמי". רוצה לומר שזו נטייתו הטבעית של האדם להתפתח.

בדיוק כמו שגרגר זרע הופך לעץ אורן. גם אנחנו הולכים וגדלים ומתפתחים מעצם היותינו, זוהי הנטיה הטבעית שלנו לזוז ולהתפתח.

כמו נביעה פנימית שמגיעה לפעמים דווקא כשיש ריק. כשאנו לא מנסים להתאים עצמינו לסביבה אלא נותנים לעצמינו פשוט להיות. באופן לא מתאמץ וטבעי.

העיסוק בזה מחבר אותי באופן ישיר לאימרה הקלישאתית, החרושה אך הכה נכונה של אלברט איינשטיין : "כל אחד הוא גאון. אבל אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה כל חייו באמונה שהוא טיפש".

כמה שהכל מתחבר, יא אללה...

כל אחד מאיתנו די לו מלהילחם בעצמו, שילך למקומות הטבעיים לו, בהם הוא כמו דג במים, שוחה בקלות ויכול לנצח.

הלוואי וזה היה פשוט כל כך. אז איפה אנחנו מסתבכים? הנה לכם שני פערים משמעותיים בהקשר של מושג העצמי והמימוש שלו:

1. חוסר התאמה בין העצמי המתגבש למאגר החוויות האורגניזמיות. פער שמייצר מצוקה בשלב מסויים בחיים, פער קיומי בלתי נסבל המתבטא באמירות כגון: "זה לא אני", "התרחקתי מעצמי".

2. חוסר התאמה בין העצמי לבין העצמי האידאלי המבטא את איך אני חושב שהדברים צריכים להיות, מה נכון להיות. חוויה שמייצרת חוסר שקט.

וואי וואי, איך יוצאים מזה? ואיך מתקדמים מכאן? איך מנהלים את הקשר שבין מי שאני נולדתי או נועדתי להיות לבין משמעות החיים והצורך שלנו להיות משמעותיים.

בהינתן העובדה שרמת האושר שלנו כמעט לא מושפעת מנסיבות חיינו (רק 10%) וממש מושפעת מהפעולות שאנו מבצעים (40%), זו קריאה רצינית לפעולה!

פעולות שיתקיימו גם על התודעה וגם על מה שאנו מקיימים בפועל בגילגול הזה.

ממחשבה למעשה - קיים קשר הדוק מהמחשבות שלנו לפעולות שלנו וקשר הדוק בין עצם הפעולות לאושר.

טה- דם!

אז לעשות דברים שטבעי לכם לעשות, שגורמים לכם הנאה, שמשמעותיים בעניכם, שמחוברים לערכים שלכם, שמבטאים את מה שחשוב לכם באמת.

ולעשות פחות פעולות מתוך תחושת אשמה, או כי ככה זה צריך להיות או כי אמרו לכם.

אין ספק שיש כאן עבודה מרכזית של חיזור הבטחון ושיחרור מריצוי חברתי.

אחת מחמשת החרטות של אנשים לפני מותם מסתכמת באמירה הזו: "הלוואי שהיה לי האומץ לבטא את הרגשות שלי ולהיות נאמן לעצמי".

נראה לי שאתם בשלים לפאנץ' של כל הסיפור הזה ולממצאי המחקר שפירט את עשרת האיכויות של אנשים שמגשימים את מלוא הפוטנציאל שלהם. והרי לכם הרשימה:

1. תפיסה מדוייקת של המציאות - פחות חשיבה בשחור ולבן, פחות עיוותי חשיבה וחשיבה קטסטרופלית.

2. קבלת העצמי והזולת - קבלה אמיתית של החוויה האנושית בניגוד לפרפקציוניזם, קבלה של המכלול, האור והצל, החוזקות והחולשות.

3. ספונטניות – היכולת לקבל החלטה ללא חשיבה רבה במקום להתמהמה בחיפוש אחר התשובה הנכונה ביותר שתימנע טעות

4. התרכזות בבעיה ובצורך לפתור אותה – במובן של הרגש העמוק שממנו היא מגיעה. הצורך הסמוי.

5. צורך בפרטיות - דיבור עצמי, שיח פנימי, פיתוח חוסן, מנטאליזציה.

6. עצמאות - חופשיות לבחור מתוך עצמינו, אמון בעצמינו בניגוד לתלות מוחלטת בסביבה.

7. בעלי עניין חברתי מפותח – מתעניינים בזכויות האזרח, תרומה חברתית וכו'.

8. בעלי יחסים בינאישיים עמוקים – בעלי ערכים דמוקרטים, עומק ומורכבות ביחסים.

9. חוש הומור שונה – הומור פילוסופי, מגיע מתוך רעיון מקורי ולא צחוק על חשבון חולשות אנושיות.

10. יכולת ונטיה ליצירתיות – במובן של חשיבה מחוץ לקופסא, אילתור ומציאת פתרונות יצירתיים לסיטואציות ותקיעויות.

מה שמדהים, יפה ומרגש אותי בכל הסיפור הזה הוא שאין שום סעיף שהוא נתון גנטי שאינו ניתן לפתח. זה בדיוק כמו שריר.

כשם שלבנות שריר אני זקוקה למזון הנכון - חלבונים ותירגול מותאם - אימון.

כך גם אנחנו זקוקים להזנה נכונה של המקום המנטאלי ואימון פרקטי.

במקום ג'אנק פוד למח, נזין במחשבות מציאותיות ומיטיבות.

ונתחיל פשוט בעשיה ותירגול בשטח.

אפשר לתרגל הכל, משיכלול תהליכי קבלת ההחלטות שלי ועד נתינה לאחר, בתחומים שחשוב לי לפעול למענם.

אז איפה אתם בסיפור הזה?

כמה אתם מגדירים עצמיכם כאנשים שמממשים את הפוטנציאל שלכם ומה הסעיף שהכי קורא לכם להתאמן עליו?

מה זה הדבר הזה שיקר ללב שלכם, ושווה לכם לפעול עבורו?

האם הוא ברור ומוגדר או דורש מכם מסע של חיפוש, סקרנות, גילוי ויצירה?

כי אם כבר אנחנו מתקיימים ברגעים האלו שבין החיים למוות, אם כבר אנחנו כאן, רצוי שנזמן לחיינו כמה שיותר רגעי אושר.

ואושר כאמור, מגיע דרך משמעות.

Find joy in the journey

מקורות: האדם מחפש משמעות, ויקטור פרנקל

פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - ארוין יאלום

דר' אלון רז